"תראו מה קורה אצלנו בקבוצת הווטסאפ של השכונה החדשה", אומרת לי מזכירת קיבוץ באחת הפגישות השבועיות, "יש שם דיונים שלמים על החלטות ההנהלה, עוד לפני שהספקנו להוציא עדכון רשמי".
זו לא סיטואציה חריגה. בעידן שבו לכל תושב יש במה דיגיטלית והודעה יכולה להפוך לשיחת היום בשניות, תקשורת פנים-קיבוצית הפכה למשימה מורכבת בהרבה מהימים בהם הכל נסגר בין לוח המודעות ליד חדר האוכל לעלון השבועי.
הקיבוץ של 2025 הוא מרחב תקשורתי מרובד: חברי קיבוץ ותיקים לצד תושבים חדשים, דור המייסדים לצד דור ההמשך, עובדים שכירים לצד בני משפחה מורחבת. לכל קבוצה הרגלי צריכת מידע משלה, ציפיות משלה, וערוצי תקשורת מועדפים.
הוותיקים עדיין מחפשים את העלון המודפס בתיבת הדואר בסוף השבוע. הצעירים מצפים לעדכון מיידי באפליקציה. התושבים החדשים רוצים שקיפות מלאה בכל החלטה, והשכירים בענפים זקוקים למידע תפעולי שוטף. איך מנהלים את המורכבות הזו?
המפתח, כפי שגילינו בליווי עשרות קיבוצים, הוא בהבנה שתקשורת פנים-קיבוצית היא כבר לא רק העברת מידע – היא כלי לבניית קהילה. כשקיבוץ מצליח לייצר מערכת תקשורת מדויקת, הוא לא רק מעביר החלטות – הוא בונה אמון.
זה מתחיל בהיררכיה ברורה של ערוצים: הודעות חירום ב-SMS, עדכונים חשובים בווטסאפ הרשמי, מידע שוטף בפורטל הקהילתי, ודיונים פתוחים ברשתות החברתיות. אבל זה ממשיך הרבה מעבר לזה.
קיבוץ שמצליח בתקשורת פנים הוא קיבוץ שמבין: לא מספיק להעביר מידע, צריך לייצר דיאלוג. זה אומר לשלב בין הישן לחדש – בין אסיפת החברים המסורתית לסקר הדיגיטלי, בין העלון המודפס לניוזלטר האינטרנטי, בין לוח המודעות לאפליקציה הקהילתית.
והכי חשוב? להבין שבסופו של יום, גם בעידן הדיגיטלי, תקשורת פנים-קיבוצית היא קודם כל עניין של אנשים. היא צריכה להיות אישית, רגישה, ומותאמת לקהילה הספציפית שלכם. כי בסופו של יום, המטרה היא לא רק להעביר מידע, אלא לחבר אנשים.
אז בפעם הבאה שאתם שולחים עדכון לקהילה, זכרו: מאחורי כל הודעת ווטסאפ, מייל או פוסט בפייסבוק, יש אנשים אמיתיים שרוצים להרגיש חלק. והתפקיד שלנו הוא לא רק לעדכן אותם, אלא לחבר אותם.
הכותב הוא יועץ תקשורת המתמחה בליווי קיבוצים וקהילות
בניה ועיצוב אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל בע״מ